מה
הביא לקריסתו הדרמטית של שוק הנדל"ן בארה"ב בשנת 2008? סיפורה של תאונה
כלכלית קטלנית.
נכון
לשנת 2013, למרות 5 השנים שעברו ולמרות אינסוף ספרים, מחקרים, ועדות חקירה ודיונים
ציבוריים, עדיין לא גובשה הסכמה בקרב המגזר הכלכלי העולמי לגבי התשובה לשאלה – מה
היה הגורם לאותו משבר דרמטי? יתר על כן, ספק אם תגובש אי פעם הסכמה שכזו, לא מעט
בשל כניסתן של השקפות עולם, אינטרסים אישיים וחילופי האשמות אל תוך הדיון
הציבורי-כלכלי וכן משום שככל הנראה אין בנמצא גורם אחד ברור למשבר, אלא צירוף של
נסיבות וגורמים. עם זאת בתוך הדין הסוער לעתים בסוגיה ניתן בהחלט למן הסכמה אחת
בולטת – הטריגר שהתחיל לגלגל את כדור השלג הכלכלי מסתכם בשתי מילים – נדל"ן
בארה"ב.
על מנת
להסביר את השורה האחרונה בפסקה לעיל נגלגל את השעון מעט אחורה. החל משנת 2000 לערך
החלה גאות בשוק הנדל"ן בארה"ב, שהתאפיין בעליית מחירים ועליה בהיקף
הפעילות. הגורם לעיקרי לגאות זו הייתה מדיניות אשראי נדיבה ביותר של חברות
למשכנתאות וגופים פיננסיים אחרים, אשר החלו בחלוקת אשראי, בעיקר בצורת משכנתאות
כמעט לכל דורש, בעלות נמוכה וכמעט ללא ערבונות. מדיניות זו הביאה מטבע הדברים
לעליית מחירים של נכסי נדל"ן ברחבי ארה"ב, בעיקר נדל"ן למגורים.
אותה עליית מחירים לא הביאה להקטנת היקף הפעילות בתחום, אלא להפך. מיליוני משפחות
אמריקאיות הגיעו למסקנה כי המשכנתאות הזולות הן הזדמנות פז לרכוש בית גדול יותר,
חדש יותר, במקום טוב יותר, או גרוע מכך, להפוך למשקיעים קטנים בענף הנדל"ן.
מאחר
ומחירי הנדל"ן המשיכו לנסוק מעלה ובהתאם הביאו לתשואה (לרוב על הנייר)
מרשימה, יותר ויותר אמריקאים הצטרפו גם הם לחגיגה הנדלנ"ית והשקיעו את הונם
או לוו הון על מנת לרכוש בית. מאחר והלווים הניחו כי העלייה ברמת המחירים תימשך
עוד ועוד, הם הרשו לעצמם ללוות כספים מעל ומעבר ליכולת ההחזר, מתוך ההנחה (המוטעית
למרבה הצער), כי עליית ערך הנכס תאפשר להם למכור אותו ברווח תוך זמן קצר, להשיב את
ההלוואה וגם לגזור קופון שמן על ההפרש.
תהליך
זה, אשר נמשך עד לשנת 2007 לערך, יצר את מה שנהוג לכנות "בועה", מצב בו
כמעט כל השחקנים בשוק מסוים, פועלים בלא התחשבות בסיכונים אפשריים ויוצרים רמת
מחירים שאינה הולמת את הערך הריאלי של הנכס. חייה של בועה, יודע כל מי שניפח בועות
סבון בילדותו, מסתיימים כמעט תמיד בהתנפצות מהירה, ובועת הנדל"ן האמריקאית לא
ברחה גם היא מגורל זה.
במהלך שנת
2007 החלו להופיע סדקים ראשונים שהפכו תוך חודשים מספר להתרסקות של ממש- שינוי
במדיניות הריבית של נגיד הבנק הפדרלי הביא לעליית שערי ריביות המשכנתאות, זמן קצר
לאחר מכן גילו יותר ויותר משפחות אמריקאיות, כי אין ביכולתן לעמוד בתשלום החזרי
המשכנתא שלקחו, מהלך שהוביל לירידה בהיקף הפעילות בשוק הנדל"ן, שלוותה בצניחה
חופשית של מחירי נכסי הנדל"ן. אותם מיליוני משפחות אמריקאיות שביקשו למכור את
בתיהן על מנת להחזיר את ההלוואה שלקחו, גילו לפתע כי הבית אותו רכשו במחיר גבוה,
שווה כמחיצת ממחיר הרכישה או למטה מזה. רבים מהם איבדו את הונם, את ביתם או את
שניהם והפכו לחדלי פירעון. אמרה כלכלית ידועה אומרת כי כאשר אתה חייב אלף דולר
לבנק יש לך בעיה, כאשר אתה חייב מיליארד דולר לבנק, לבנק יש בעיה. אמרה זו התממשה
במלוא משמעותה כאשר בנקים, חברות למשכנתאות וגופים פיננסים אחרים גילו פתאום כי
מרבית הלווים הפכו לחדלי פירעון וכי הבתים שמושכנו לצורך לקיחת המשכנתא שווים חלק
זעיר מסכום ההלוואה שנלקח.
כל
המתואר לעיל היה יכול להסתיים במשבר עמוק וחריף בשוק הנדל"ן האמריקאי ואולי
אף במשק האמריקאי כולו, אך כזה הניתן להכלה, אלמלא עניין פעוט- כל אותם הגופים
שהעניקו משכנתאות בפזרנות, גלגלו חלק מן הסיכון אל גופים פיננסיים אחרים (בנקים
להשקעות, קרנות גידור וכו') אלא בתורם המשיכו לגלגל את הסיכון הלאה, והלאה עד
שבסוף הפירמידה שנותרה עמדו מוצרים פיננסיים מתוחכמים ומורכבים שהיו מנותקים כמעט
לגמרי מן הערך הריאלי של נכסי הנדל"ן. אותם מוצרים שווקו באגרסיביות לציבור
המשקיעים ברחבי העולם והיו לחלק מאחזקותיהם של מרבית הגופים הפיננסיים הגדולים. כל
עוד ערכם של אותם מוצרי בועה המשיך לעלות העסק עבד לא רע והניב מיליארדי דולרים.
אך משבר שוק הנדל"ן שלף באחת את הבסיס עליו עמד כל מגדל הקלפים הפיננסי
והתרסקותו של זה גררה עימה את הכלכלה עולמית כולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה