כיצד הפכו הקרקעות החקלאיות לקרש ההצלה של המגזר החקלאי בישראל, באמצעותו יצאו אלפי משפחות מבור כלכלי עמוק.
עבור בני המאה ה-21 המצב שיתואר להלן יראה מעט דמיוני, אבל תצטרכו להאמין לנו כי עד לאמצע שנות ה-80 לערך מרבית הקרקעות החקלאיות בישראל, שימשו לפעילות חקלאית של ממש: פרדסים, שדות, מטעים, חממות, רפתות, לולים וכו'. כן, גם בישובים חקלאיים באיזור השרון ובישובים חקלאיים במרכז הארץ, היו פעם אנשים שהחזיקו בבעלות על קרקע חקלאית והשתמשו בה, לא אנחנו לא ממציאים, לחקלאות.
כיצד הפכו עשרות אלפי דונמים של קרקע חקלאית מאמצעי ייצור לנכס נדל"ני? התשובה לשאלה הנ"ל טמונה בתחום הפוליטי. עד לשנת 1977 היה השלטון במדינת ישראל מצוי באופן רציף בידיה של מפלגת מפא"י. ממשלות מפא"י לדורותיהן, נאמנות לחזון הסוציאליסטי דבקו בכלכלה מתוכננת ובמשק הנשלט, מכוון ומופעל על ידי הרשות המבצעת. גם המשק החקלאי בישראל התנהל באופן זה, והפעילות בו כמעט בכל הענפים (הדרים, פרחים, ביצים, חלב וכו') נוהלו ותוכננו על ידי משרד החקלאות ועל ידי גופים ממשלתיים שונים. כך למשל, חולקו לחקלאים ולישובים חקלאיים מכסות קבועות לגידול, ייצור ושיווק תוצרי חקלאות שונים ונאסרה פעילות מחוץ לגבולות המכסות. הצד השני של המטבע היה תמיכה וביטחון כלכלי שהעניקה הממשלה לחקלאים, אם באמצעות קביעת מחירי מינימום, מתן מענקים ואשראי זול, ייעוץ מקצועי חינם, הפעלת גופי מחקר לצרכי שיפור הפעילות החקלאית ועוד.
כל זה היה נכון עד לשנת 1977 אז התחולל מהפך פוליטי בו ניצחה מפלגת הליכוד ניצחון היסטורי בבחירות לכנסת ולראשונה הרכיבה ממשלה שלא בראשות מפא"י. חילופי המפלגות בהנהגת המדינה התבטא בתחומים רבים ואחד מהם היה המשק החקלאי. בהשראת משנתה הכלכלית הליברלית והקפיטליסטית של מפלגת הליכוד החליטה הממשלה על ביטול מיידי של מדיניות התמיכה בחקלאים והעברה ניהול הפעילות לידי השוק החופשי. המהלך תפס את החקלאים בישראל בהפתעה גמורה ועבור רבים מהם, ביטול התמיכה הממשלתית יצר גרעון פיננסי משמעותי. יתרה מכך, ביטול התמיכה ותכנון המכסות העלים את רשת הביטחון לעוסקים בחקלאות בשנים גרועות מבחינת מצב הענף בו הם פועלים, תחרות מול חקלאים אחרים, נזקים ממזיקים וכן הלאה.
יתכן כי במצב עניינים אחר היו מרבית החקלאים מצליחים לספוג את המכה ולהתאים את עצמם למצב החדש, אולם זמן קצר לאחר מכן, בראשית שנות ה-80 נקלע המשק הישראלי למספר משברים קשים אשר הפכו את מצב החקלאים מקשה לאנוש. תאוצתה מעלה של רמת האינפלציה הפכה חובות קטנים ונשלטים, בתוך מספר חודשים לחובות ענק. משבר מניות הבנקים הביא לקריסת שערי המניות בבורסה הישראלית והונם של ארגונים, ישובים ותנועות חקלאיות (התנועה הקיבוצית, תנועת האיחוד החקלאי וכו') נעלם והיה להר חובות ענק.
אם לא די בכל זה, אותם חקלאים ומושבים שהצליחו איך שהוא לשרוד את המשבר נגררו מטה על ידי חובותיהם של אחרים בשל קשר ערבות הדדית שהתקיים בין מרבית החקלאים (אם דרך התנועה בה היישוב חבר, או דרך האגודה החקלאית של ישוב ספציפי).
כתוצאה מכל התהליכים אשר תוארו לעיל באמצע שנות ה-80 היו מרבית החקלאים בישראל מצויים בקריסה כלכלית מוחלטת. ממשלת האחדות עבודה-ליכוד שהוקמה בשנת 1984 יזמה מספר תוכניות כלכליות להוצאת המשק הישראלי מן הבוץ וכן ייחדה מספר תוכניות סיוע למושבים ולקיבוצים. תמורת אותו סיוע נדרשו מרבית הישובים להעביר לידי המדינה חלק עיקרי מן הקרקעות החקלאיות שהיו ברשותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה