כיצד הפכה בנימינה ממושבה כפרית מנומנמת לאחד הישובים הנחשקים בקרב משפחות המעמד הבינוני בישראל? וגם תקציר תולדות המושבה.
בשנת 2003, כחלק ממהלך ארצי להקטנת מספר הרשויות המקומיות בישראל, הוביל משרד הפנים את איחודן של שתי מועצות מקומיות סמוכות: גבעת עדה ובנימינה לכדי מועצה מקומית אחת חדשה – המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה.
במסגרת האיחוד המוניציפלי למעשה בלעה בנימינה הגדולה את אחותה קטנה והענייה גבעת עדה. עניין המעלה שאלה מסקרנת מה פשר הפער שהתהווה במהלך השנים בין שני הישובים? גם בנימינה וגם גבעת עדה נוסדו כמושבות חקלאיות בראשית המאה ה-20 (גבעת עדה אף ותיקה יותר), בין שני היישובים הסמוכים מפרידים רק כמה דונמים של קרקע חקלאית ואף על פי כן במהלך השנים היטיבה בנימינה לרוץ קדימה במרוץ הפיתוח הנדל"ני. התשובה לשאלה המוצגת לעיל אינה מורכבת מגורם אחד בלבד, אלא מצירוף של נסיבות מתחומים שונים, אולם אם נידרש להצביע על הבולט ביניהם הרי שהתשובה לכך ודאית למדי – תחנת הרכבת הממוקמת במרכזה של בנימינה.
פיתוחן המואץ של מסילות הרכבת בישראל החל משנות ה-90 הביאה לעלייה ניכרת בהיקף השימו ברכבת ואחד הקווים הפופולאריים ביותר בשימוש היה באופן לא מפתיע הקו חיפה-תל אביב. הבחירה בתחנת הרכבת בבנימינה כתחנת ביניים בקו זה ובהמשך כנקודת מוצא לקו פרברי בנימינה-ת"א, הפכה את ההתניידות מן היישוב למרכז הארץ למהירה ונוחה (באופן יחסי). כתוצאה הפכה בנימינה מיישוב כפרי על גבול הפריפריה, ליישוב הנמצא במרחק חצי שעת נסיעה ברכבת מת"א, המספק לתושביו איכות חיים כפרית ושקטה ומתאפיין (לפחות בתחילה) ברמת מחירי נדל"ן נגישה למשפחות מעמד בינוני.
המושבה בנימינה הוקמה באופן רשמי בשנת 1922, אך הפעולות שהובילו להקמת היישוב החלו מספר שנים לפני כן. בראשית המאה רכש הברון אדמונד "הנדיב הידוע" דה רוטשילד רכש כ-20,000 דונמים באיזור, כחלק מתוכנית ליצור רצף של ישובים חקלאיים מחדרה ועד זיכרון יעקב (גם המושבה גבעת עדה הוקמה כחלק מאותה תוכנית).
בשנת 1919 החלה חברת יק"א (חברת ההתיישבות אשר הוקמה על ידי הברון רוטשילד על מנת לנהל את אדמותיו בא"י) בפעולות לקראת הקמת יישוב חדש באיזור. בתחילה יזמה יק"א את הקמתה של חוות ניסיונות חקלאית בשוני ולצורך זה גייסה חבורת צעירים מבני מושבות העלייה הראשונה. בתחילה עסקו פועלי החווה בהכשרת אדמות הביצה לכדי קרקע חקלאית, בעיקר באמצעות חפירת תעלות ניקוז לייבוש הביצות. משהסתיימה מלאכת הייבוש והאדמות היו לחלוקת קרקע חקלאית חרושה, החלו הפועלים לעבדן ולבחון את התאמת הקרקעות לגידולים חקלאיים שונים. אדמות החווה שימשו גם כשדה למידה וניסויים בכלים חקלאיים מודרניים כגון: טרקטורים, מחרשות מכניות, מכונות דיש ועוד. במקביל להפעלת החווה תמכה יק"א במספר ניסיונות התיישבות חקלאית של קבוצות עולים באיזור.
ב-1921 הקימו שלטונות המנדט הבריטי תחנת רכבת על קו ביירות-קהיר. הספק התחנה/ספק נקודת עצירה מאולתרת, מוקמה באיזור שהיה לימים למרכז בנימינה.
ב-1922 השלימה יק"א את בנייתם של הבתים ביישוב חדש בשם תל בנימין וכינסה אליו את כל חברי הקבוצות השונות, אליהם הצטרפו גם מספר משפחות מן המושבה השכנה זכרון יעקב, כמה משפחות אמידות מן המושבות השונות אשר רכשו מיק"א קרקעות ביישוב החדש. שם היישוב החדש אמנם נקבע כתל בנימין, אולם בפי המתיישבים התקבע השם – בנימינה ולבסוף היה זה האחרון לשמו הרשמי של היישוב.
בשנים לאחר מכן השקיע חברת פיק"א (גלגולה המאוחר של יק"א) משאבים רבים בפיתוחה של בנימינה, בין היתר באמצעות הקמת בית חרושת לייצור בשמים ועידוד האיכרים לגדל שיחי יסמין בשדותיהם. כמו כן נעשו מאמצים להגדלת מספר התושבים והחברה יזמה את עלייתם של 27 משפחות יהודים מקהילת גיאורגיה. היוזמה התעשייתית בענף הבשמים לא צלחה ועיקר פרנסתם של התושבים הגיעה מעיבוד קרקעות חקלאיות בענפים שונים כגון: כרמי ענבי יין, כרמי זיתים, שיחי יסמין, רפתות ועוד.
במהלך עשרות השנים לאחר מכן הורחבו שטחי המגורים בבנימינה במידה ניכרת ונבנו בה מספר שכונות חדשות (בחלקן בתים יותר, בחלקן בתים יפים פחות), בתחילה כחלק מפעולות התיישבות מאורגנות של קבוצות מגובשות (חיילם משוחררים מהצבא הבריטי, עולים מגרמניה ועוד) ולאחר הקמת המדינה, ביוזמת המוסדות המיישבים על מנת לספק פתרונות דיור למשפחות העולם הרבות שהגיעו ארצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה