סיפור
הקמתה של המושבה החקלאית כפר סבא ותיאור תולדותיה מאותם ימי עבר עד לימינו אנו,
בהם כפר סבא היא אחת הערים הגדולות ומבוקשות באיזור השרון. במילים אחרות , כיצד
מקרקע חקלאית קמה לה עיר.
בדומה
לכמה מן הערים הגדולות בישראל גם ראשיתה של העיר כפר סבא הולך לאחור עד לימי
העלייה הראשונה בהם הגיעו ראשוני החלוצים הציוניים לארץ ישראל על מנת להקים בה ארץ
חדשה ועם חדש.
העניין
שהחלה יהדות גולה במזרח אירופה לגלות בחידושו של היישוב הציוני בא"י, נגלה בעיני
חבורת יזמים תושבי פתח תקווה בראשה עמד הרב יחיאל מיכל פינס, כהזדמנות
כלכלית-אידיאולוגית מוצלחת. ב-1892, לאחר שגייסו הון מתאים, רכשו היזמים שטח בן
7,000 דונם מצפון-מזרח למושבה פ"ת. הכוונה המקורית הייתה לנטוע על השטח כרמי
שקדים וזיתים, לפצל את השטח לחלקות קטנות יותר ואת אלה לשווק ליהודים אמידים בגולה
כהשקעה בארץ הקודש. התקווה האידיאולוגית שהתגלמה במהלך הכלכלי הייתה כי הבעלות על
נכס חקלאי מניב, תייצר עבור אותם יהודים אמידים מקור הכנסה יציב בא"י, וזה
יאפשר להם לעלות ארצה במידה פחותה של חוסר ודאות כלכלית.
למרות שלל הכוונות הטובות התוכנית הסתיימה
בכישלון נחרץ, שכן בדומה לגואלי אדמות ציונים אחרים, היזמים לא הצטיינו בבחירת
קרקעות מתאימות לחקלאות ולהתיישבות ובדיעבד התברר כי למרות העלייה באהדה לרעיון
הציוני, רכישת קרקע חקלאית לא מוצלחת במיוחד באיזור שומם בא"י לא הצטיירה
בעיני בניה האמידים של יהדות הגולה כהשקעה אטרקטיבית. בצר להם מכרו היזמים את
האדמות לפטרון היישוב הציוני – הברון רוטשילד וזה העבירם לידי חברת ההתיישבות
שהקים – יק"א.
ב-1903,
כעשור לאחר רכישת הקרקעות מבעליה הערבים, פיצלה יק"א את השטח לחלקות ואת אלה
מכרה בזול לאיכרי המושבה הוותיקה פתח תקווה (אשר ייעדו את הקרקעות לבני הדור השני)
ולקבוצה מבני העלייה השנייה שהגיעו ארצה באותן שנים. בשנים לאחר מכן נהגו בעלי הקרקע (ופועלים
מטעמם) לעבד את הקרקע במשך ימי החול ובסוף השבוע לשוב למושבת האם - פתח תקווה. במקביל בוצעו באיטיות עבודות פיתוח
במקום על מנת להכשיר את הקמתה של מושבה חקלאית עצמאית, כך למשל ב-1906 נחפרה באר
מים לשתיה ולהשקיית השדות. התנגדות השלטון העות'מאני לא אפשרה לבנות מבני קבע
והאיכרים והפועלים התגוררו בצריף ובמבנה שנבנה כאורווה (ח'אן).
ב-1912
הצליחו המתיישבים להשיג את הרישיונות המתאימים והחלו בבניית בתי אבן למגורים, לא
היו אלה בתים יפים במיוחד, גם ביחס לתקופה, אולם לעומת מבנה האורווה ללא ספק הם
נחשבו לשדרוג. שנה לאחר מכן הושלמה בנייתם של 12 בתים ראשונים וכפר סבא הפכה משטח
חקלאי למושבה עצמאית. ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה ומעורבותה של האימפריה
העות'מאנית בלחימה פגעה קשה בכל המושבות בא"י ככלל ובכפר סבא הצעירה בפרט.
הפגיעה הייתה כה קשה עד כי רק מספר שנים לאחר סיום המלחמה (וכיבוש הארץ על ידי
הצבא הבריטי) עד שהצליחה כפר סבא להתאושש ולשוב למסלול צמיחה והתפתחות.
עד
לשנות ה-30 התפרנסו איכרי כפר סבא בעיקר מכרמי שקדים וזיתים שנטעו על אדמותיהם
ומאחר שאלו לא הניבו רווח גדול, התפתח היישוב בקצב איטי ומספר תושביו לא גדל
בהרבה. בשלהי שנות ה-20 המירו האיכרים את הכרמים בגידול חדש יחסית – פרדסי הדרים.
ענף הפרדסים התגלה כמקור הכנסה רווחי הרבה יותר והקפיצה בהיקף ההכנסות האיץ את קצב
הפיתוח המושבה, שהייתה למרכז אזורי של מגדלי ההדרים בשרון. במהלך שנות מלחמת העולם
השנייה נפגעה ההכנסה מן הפרדסים באופן משמעותי שכן ייצוא הפירות נעצר, אולם בסוף
המלחמה שבה כפר סבא לדהור קדימה: משפחות עולים ממדינות שונות נקלטו ביישוב ושטחי
המגורים הורחבו. תהליך זה הואץ אף יותר לאחר הקמת המדינה, או אז נקלטו בכפר סבא
אלפי משפחות עולים ועוברן הקימה המדינה שכונות דיור ציבורי חדשות. גם במקרה זה
הפרקטיות היתה השיקול המכריע בתכנון האדריכלי והשכונות החדשות לא התאפיינו בשפע של
בתים יפים ומעוצבים במיוחד. במהלך שנות ה-50 גדל מספר התושבים ביישוב במהירות והוא
איבד במידה רבה את צביונו החקלאי. ב-1962 הוכרזה כפר סבא כעיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה