סיפור הקמתה ובנייתה של המושבה אבן יהודה הממוקמת במרכז איזור השרון ובסמוך לעיר נתניה.
המושבה אבן יהודה הוקמה בשנת 1933. מייסדי היישוב היו חברי אגודת "בני בנימין", אגודה אשר נוסדה על בני הדור הצעיר במושבות העלייה הראשונה. חברי האגודה התארגנו יחדיו על מנת להקים לעצמם ישובים חדשים, הן כאקט חלוצי ציוני ליישוב הארץ והן משום שהתקשו להקים לעצמם בית במושבות האם. לצורך הקמת המושבה רכשה האגודה 5,000 דונמים של קרקע (ברובם מנדבן יהודי אמריקאי בשם – שמואל בלום) שכן כוונת המייסדים הייתה להקים ישוב חקלאי ועל כן נדרשה רכישת קרקע חקלאית בהיקף נרחב. שמו של היישוב נקבע לכבודו של מחייה השפה העברית – אליעזר בן יהודה, לא מעט בשל העובדה כי בנו- איתמר בן אב"י היה מחברי אגודת "בני בנימין"
עם העלייה לקרקע הוצב על הקרקע צריף גדול בו השתכנו התושבים הראשונים. לצרכי פרנסה עסקו התושבים המייסדים בעבודה כפועלים שכירים בפרדסים בסמוך ליישוב החדש ובמקביל עסקו בעבודת פיתוח ובנייה של היישוב: ייבוש ביצות, קדיחת באר, בניית בתים. כשנה לאחר הקמתה של אבן יהודה הושלמה בנייתם של הבתים הראשונים במושבה.
בשנת 1935 הושלמה עבודת ייבוש הביצות באיזור ותנאי המחייה באבן יהודה שופרו וכן התאפשרה פעילות חקלאית על הקרקעות שנרכשו. הענף החקלאי המרכזי בו התמקדו התושבים היה – פרדסי הדרים. בשנים הראשונות בתולדות המושבה נקלטו ביישוב משפחות עולים מתימן, משפחות עולים מפולין, צעירים חברי תנועת "מכבי" מרומניה, צעירים חברי תנועת בית"ר.
הגדילה באוכלוסיית המושבה לוותה בהקמת מבני ציבור שונים: גני ילדים, מרפאה ובית ספר. במהלך שנות מלחמת העולם השנייה נסגרו שערי הארץ ולא ניתן היה לייצא את תוצרת הפרדסים אל העולם. עצירת ייצוא התפוזים פגעה קשות בפרנסתם בני המושבה והם נאלצו למצוא להם מקורות פרנסה חלופיים, לשם כך פנו רבים מהם לעסוק בענפי חקלאות אחרים עבור השוק המקומי ולתצרוכת עצמית, דוגמת: גידול ירקות, דירי עיזים ולולי עופות. קרבתה של המושבה לעיר המתפתחת באותה עת – נתניה, סייעה לחקלאים למכור את תוצרתם ולשרוד את שנות המלחמה.
לאחר הקמת המדינה ועם פתיחתו של גל עלייה המוני למדינת ישראל הוקמה בסמוך למושבה אבן יהודה מעברת אוהלים בה שוכנו מאות משפחות עולים ממדינות שונות. במקביל סופחו למושבה שטחיהם של ישובים קטנים סמוכים. בשנים לאחר מכן, במסגרת הפעולה הממשלתית לחיסול המעברות, הוקם במושבה שיכון דיור ציבורי על מנת שישמש כפתרון מגורי קבע לתושבי המעברה. הפער המספרי הגדול בין תושביה הוותיקים של אבן יהודה לבין תושבי המעברה שינה במידה רבה את אופיו של היישוב וממושבה חקלאית מבוססת יחסית הפכה אבן יהודה לעיירה קטנה אשר מרבית תושביה אינם עוסקים בחקלאות ומצבם הכלכלי אינו משופר. שינוי זה הביא לירידה הולכת וגוברת ברמת הביקוש למגורים ביישוב, אשר הגיע לשפל בראשית שנות ה-70. באותן שנים מרבית בני הדור הצעיר ביישוב העדיפו לעזוב את אבן יהודה ולהתמקם בערים סמוכות. מספר שנים לאחר מכן התהפכה המגמה ונראה כי איכות החיים הכפרית לצד הקרבה למרכז היתה למוקד משיכה עבור משפחות צעירות מרחבי הארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה