המושבה ראש פינה מוגדרת כיום כמועצה מקומית. שטחה של המועצה המקומית ראש פינה עומד על כ-17,600 דונמים ומספר התושבים בה עומד כיום על כ-2,700 איש.
על אף שבמרוצת השנים נודעה המושבה פתח תקווה בתואר "אם המושבות", מבחינת הסדר הכרונולוגי ההיסטורי, תואר המושבה הראשונה בארץ ישראל מגיע לראש פינה וליתר דיוק ליישוב גיא אוני אשר הקדים במספר שבועות את מועד היווסדה של פתח תקווה. המושבה גיא אוני הוקמה על ידי כ-20 משפחות יהודיות מצפת, בני היישוב הישן אשר ביקשו לצאת מגבולות העיר העתיקה, להתנתק מחיקם החמים של כספי החלוקה ולייסד צורת התיישבות יהודית חדשה בא"י – מושבה חקלאית עצמאית אשר תושביה מקיימים את עצמם מעבודת הקרקע. לצורך הקמת היישוב נרכשה ב-1875 קרקע חקלאית מאדמות הכפר הערבי ג'עוני, 3 שנים לאחר מכן, ב-1978, עלו החלוצים על הקרקע ורשמו נקודת ציון היסטורית בתולדות היישוב היהודי בא"י.
למרות הכוונות הטובות, היעדר נסיון מעשי בעבודה החקלאית ורצף של פגעי טבע, הכשילו את הניסיון ההתיישבותי החדשני וכעבור זמן לא רב חזרו מרבית המשפחות לצפת (למעט 3 משפחות אשר נאחזו בקרקע). ב-1882 נרכשו מרבית אדמות גיא אוני על ידי נציגי קבוצת משפחות יהודיות מרומניה אשר ביקשו לממש את החזון הציוני ולהקים ישוב חקלאי על אדמת ארץ ישראל, במהלך אותה שנה עלו החלוצים על הקרקע וראש פינה קמה.
כקודמיהם, גם חלוצי ראש פינה נתקלו בקשיים לא מעטים: תנאי מחייה לא קלים, היעדר תשתיות תחבורה ואחרות, היעדר נסיון בעיבוד קרקע חקלאית והתדלדלות מהירה של ההון. למזלם של איכרי ראש פינה, גורלם שפר מזה של אנשי גיא אוני וב-1883 החליט הברון רוטשילד לפרוס את חסותו הפיננסית הנדיבה על המושבה. הסיוע הכספי לא ניתן ללא תמורה ואדמות המושבה הועברו לבעלות הברון הצרפתי וניהול המושבה הועבר לידי מערכת הפקידות אותה ייסד אדמונד הנדיב לצורך ניהול אדמותיו בארץ ישראל.
כחלק מניסיונם של פקידי הברון להעביר את המושבה לעצמאות כלכלית, הוקם בה מפעל לטוויית חוטי משי, באדמותיה ננטעו עצי תות. כמו כן הושקעו כספים בהקמת יקב, בית בד ובית מלון. בין איכרי המושבה לבין פקידי הברון נתגלעו לא מעט מחלוקות וריבים (בדומה לסכסוכים שבין שתי הקבוצות שאירעו במרבית מושבות הברון) וגל התלונות שהגיע לאוזני הברון הוביל אותו לבסוף להעביר את ניהול האדמות לידי חברה שהקים לצורך זה – חברת יק"א.
במהלך העשורים הראשונים של המאה ה-20 גדל מספר התושבים בראש פינה בקצב מהיר יחסית ובראשית שנות ה-20 הייתה המושבה הרביעית בגודלה מבין הישובים הציונים בא"י. לאחר הקמת המדינה הורחב שטחה של ראש פינה על חשבון בתי הכפר ג'עוני הסמוך ועל חשבון הקרקעות החקלאיות שעובדו על ידי תושבי הכפר. השטח הנוסף נוצל בעיקר לקליטת משפחות עולים וחיילים משוחררים (בתום קרבות מלחמת העצמאות), עם זאת בניגוד למושבות אחרות, מספר התושבים החדשים לא היה גדול מספקי על מנת לשנות את צביונה של ראש פינה בצורה משמעותית.
עד לשנות ה-60 התבססה פרנסתם של מרבית תושבי ראש פינה על עיבוד קרקעות חקלאיות, מאותו ועשור ואילך חלה עלייה מתמדת במספר התושבים אשר התפרנסו מענף התיירות (בעיקר תיירות פנים). המשבר הכלכלי שהיכה במגזר החקלאי בשנות ה-80 האיץ תהליך זה ומשפחות חקלאים רבות פנו למצוא לעצמן מקורות פרנסה חלופיים, בהפעלת עסקי אירוח כפרי, עסקי הסעדה ועסקי מסחר אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה