תולדותיה של העיר חדרה מתארכים עד לסוף המאה ה-19 או אז הוטל על גואל האדמות יהושע חנקין המשימה לרכוש אדמות עבור קבוצת משפחות יהודיות אמידות מליטא, אשר התאגדו במטרה לעלות לא"י ולהתיישב בה. חנקין, שלא ניחן באתיקה מקצועית יוצאת דופן, לקח את כספם של המשפחות הציוניות ורכש עבורן אדמות ביצה חסרות ערך חקלאי ולא מתאימות להתיישבות מחשש למחלות. ב-1891 הגיעו החלוצים הציוניים לא"י והתיישבו בח'אן, מבנה שעמד על הקרקעות שרכשו. מחלת הקדחת אשר הופצה על ידי יתושי האנופלס בביצות הפילה חללים בתושבי חדרה ורבים מהם לא שרדו את השנה הראשונה לתולדות היישוב. בעצת ד"ר הלל יפה העתיקו התושבים את מקום מגוריהם מערבה, בסמוך לחוף הים (שכונת גבעת אולגה של ימינו), לאחר מכן החלו בניסיונות שונות לייבוש הביצות באדמות שרכשו. אחד הניסיונות כלל את נטיעתם של אלפי עצי איקליפטוס בשטחי הביצות. הנטיעה לא הביאה ליישוב הביצות אך יצרה את יער חדרה - אחד מן היערות מעשה אדם הגדולים בישראל. לבסוף נמצא הפתרון - חפירת תעלות ניקוז יצרה מוצא למי הביצות לים התיכון. ייבוש הביצות העלה את חדרה על דרך המלך והיא החלה להתפתח כמושבת איכרים משגשגת. בניגוד למרבית מושבות העלייה הראשונה תושבי חדרה הצליחו לשמור על עצמאותם הכלכלית, לא התפתו להסתמך על כספי הברון רוטשילד ועל כן לא היו נתונים למרות שלטון הפקידות של הברון.
התפתחותה של חדרה נמשכה בשנים הבאות והיא הפכה ליישוב המרכזי באזור השרון הצפוני, בין היתר בזכות בחירתה כמקום מושבם של יחידות צבא בריטי (בתקופת שלטון המנדט הבריטי). הקמת המדינה וגלי העלייה ההמוניים שבאו לאחר מכן הביאו לשינוי דרמטי באופי היישוב - אלפי משפחות עולים חסרות אמצעים שוכנו במעברות בשטח היישוב ולאחר מכן נקלטו במבני דיור ציבורי שהוקמו לצורך זה. קליטת העולים הפכה את חדרה ממושבת איכרים אמידה בינונית בגודלה, שתושביה היו בעלי מורשת תרבותית זהה לעיירה בת אלפי תושבים ממדינות שונות, דוברי שפות שונות ובעלי מעמד כלכלי שונה. השינוי הביא לטשטוש הולך וגבור בצביונה החקלאי של חדרה וב-1952 הוכרז היישוב כעיר. עם זאת מאחר ושטח השיפוט של חדרה היה בן עשרות אלפי דונמים גם לאחר הפיכתה לעיר נותרו בה שטחים חקלאיים בהיקף נרחב, אשר חלקם הגדול עובד ברציפות משך עשרות שנים לאחר מכן.
בשנות ה-70 ושוב בשנות ה-90 שימשה חדרה כיעד לקליטת המוני משפחות עולים, בעיקר ממדינות חבר העמים ומאתיופיה. על מנת לספק לעולים פתרונות דיור הופשרו קרקעות חקלאיות בהיקף נרחב ונבנו שכונות מגורים חדשות (לדוגמא- בבית אליעזר). קליטתם של אלפי משפחות העולים במהלך השנים הכבידה על התשתיות העירוניות ופגעה באופן דרמטי בתדמית העיר, החל משנות ה-80 לערך כבר נחשבה חדרה לעיר פריפריה אפורה ודלה (ביחס לערים אחרות בשרון דוגמת: כפר סבא, רעננה וכו'). בשנים הראשונות למאה ה-21 החלה מגמת שינוי במצב זה, בנייתן של שכונות חדשות ברמת גימור גבוהה יחסית (בסמוך לחוף הים, ובמזרח העיר)ובמחירים זולים ביחס לערי המרכז, הביאה אל העיר משפחות מעמד בינוני מבוססות יחסית, מספר מרכזיים מסחריים חדשים הוקמו בעיר, תחנת הרכבת במערב העיר שופצה ואיפשרה לתושבים העובדים במרכז, להגיע לת"א בנסיעה בת כחצי שעה. במקביל הכסף שהגיע לקופת העירייה כתוצאה מן הבנייה החדשה נוצל גם לשדרוג תשתיות..
בחדרה עוברים כמה מנתיבי התחבורה המרכזיים בישראל: כביש 2, כביש 4, כביש 65 וכן מסילת הרכבת המחברת בין ת"א לחיפה. בגבולה המזרחי של חדרה ישנה תחנת רכבת נוספת (חדרה-מזרח) אשר אינה פעילה משנות ה-80 לערך. תוכנית להפעלת התחנה מחדש והפעלת קו רכבת חדרה - עפולה נמצאת בתהליכי אישור. שנים הקרובות מתוכנן גם חידושה של תחנת רכבת נוספת בשטח העיר, חדרה מזרח, אשר תחבר בין העיר לעפולה. בחדרה ממוקם בית חולים הלל יפה המשמש כמרכז רפואי אזורי. מבחינת ערכי טבע ונוף תושבי חדרה יכולים ליהנות מרצועת חוף ארוכה בת 7 ק"מ, מפארק נחל חדרה אשר שוקם בשנות ה-90, מיער חדרה גדול הממדים ושמורת הטבע זיתא. שטח שיפוט העיר משתרע על פני 50,000 דונמים והיא נחשבת לאחת הערים בעלות עתודות הקרקע הגדולות ביותר במדינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה