בתרבות הצריכה של ימינו, אחד התהליכים היותר
בולטים היא התקצרות אורך חייו של המוצר. אם בעבר חלק ניכר ממוצרי הצריכה פותחו
ויוצרו כך שיחזיקו שנים ארוכות, כיום נראה כי ההכוון הבולט יותר הוא ייצור של
מוצרי צריכה זולים, אשר אורך חייהם מיועד להיות קצר יחסית. תגובת נגד למגמה זו
ניתן למצוא בעולם האספנות בו ניתן ערך מוסף למוצרים ופריטים, אשר יוצרו בעבר
ונותרו במצב מתפקד גם עשרות שנים לאחר מועד ייצורם המקורי.
מהו פח
בעצם?
פח הוא השם המקובל כיום ליריעת מתכת (מסוגים
שונים) דקה ונוחה לעיבוד. ישנן שתי טכניקות ייצור נפוצות בהן מעבדים גליל מתכת
לכדי ליריעת פח דקה, האחת מכונה- ריקוע והשנייה- ערגול. יתרונו של הפח על פני
חומרי גלם אחרים הוא השילוב בין רמת עמידות גבוהה ובין הקלות היחסית בה ניתן לעבד
אותו לכדי צורות שונות.
יריעות פח ניתן כאמור לייצר מסוגים שונים של
מתכות: פלדה, ברזל, אלומיניום וכו'. לרוב נהוגים לייצר יריעות פח מסגסוגת של מספר
מתכות. כמו כן מקובל להוסיף לתהליך הייצור של יריעות פח תהליך המכונה גילוון
במהלכו מצופה הפח בחומרים המעניקים לו הגנה מפני תהליכי קורוזיה (חלודה).
מקומו
של הפח בתעשיית המשחקים
נכון לראשית המאה-21 פח אינו חומר גלם נפוץ
בשימוש בתעשיית המשחקים ובמיוחד זו הפונה לקהל הילדים. אך אם נזיז את מחוג השעון
כמה עשרות שנים לאחור נגלה כי חלק נכבד מן הצעצועים, לילדים ולמבוגרים כאחד, יוצרו
מפח: בובות פח, דגמי מכוניות עשויי פח, סביבוני פח ועוד.
מה גרם לשינוי? אחת הסיבות המובילות לנטישת
השימוש בפח היא ללא ספק פיתוחו של חומר גלם חלופי בעל תכונות עדיפות – הפלסטיק.
השימוש בחומרים פלסטיים אפשר ייצור של צעצועים זולים יותר, עמידים יותר ובטוחים
יותר לשימוש לילדים.
מה
ניתן לעשות עם צעצועי פח ישנים?
באופן אירוני דווקא העובדה כי פח אינו חומר גלם
נפוץ בשימוש בתעשיית המשחקים, היא זו המעניק לצעצועי פח ערך נוסף כפריט אספנים.
מדוע? הסיבה לכך היא עיקרון בסיסי בעולם האספנות, ככל שפריט מסוים הוא נדיר יותר
ערכו הכספי עולה. אמנם גם כיום כמובן ניתן לייצר צעצועי פח לצרכי אספנות או כפריט
עיצובי ואכן ישנן חברות ואמנים העוסקים בכך. אולם לצעצוע פח אותנטי אשר יוצר לפני
עשרות שנים יהיה ערך כספי גבוה פי כמה מעותק של אותו צעצוע אשר יוצר כיום, גם אם
מדובר בעותק מושלם מכל בחינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה