לעיר חדרה שמור מקום של כבוד בתולדות היישוב הציוני בארץ ישראל, בין היתר בשל היותה אחד מן הישובים הוותיקים ביותר בתולדותיה של התיישבות זו. במאמר להלן נציג תיאור קצר של הקמת היישוב וכן כמה נתונים על העיר כיום.
המושבה חדרה הוקמה בשנת 1891, כעשור לפני כן אחת מאגודות "חובבי ציון", אשר התאגדו באותן שנים במדינות מזרח אירופה (בעיקר ברוסיה), אשר איגדה קבוצת משפחות יהודיות אמידות מערים שונות בליטא. חברי האגודה גייסו סכום כסף נכבד שנמסר לידי משלחת נציגים, אשר יצאה לא"י על מנת לאתר ולרכוש קרקעות מתאימות להתיישבות. בשהותם בארץ חברו נציגי האגודה ליהושע חנקין, שנודע כמומחה לענייני רכישת קרקעות בא"י. בתיווכו של חנקין נרכשו כ-30,000 דונם של אדמות ביצה בצפון השרון מבעל קרקעות ערבי. במידה רבה ניצל חנקין את אמונם של נציגי האגודה בו, שכן האדמות שנרכשו נחשבו כמעט לחסרות ערך, הן בתור קרקע חקלאית ובוודאי בתור איזור התיישבות.
יתרה מכך, עסקת רכישת הקרקעות לוותה בהתחייבות מצד חנקין לייבש את הביצה בקרקע לפני שסכום התשלום יועבר לו במלואו. עד להשלמת מפעל הייבוש נשמרו הכסף ושטרי הבעלות על האדמות אצל נאמן, שהוסכם בין הצדדים. בדרכים שונות הצליח חנקין לקבל לידיו את הכסף, על אף שלא פעל לייבוש הביצות כלל.
ב-1891, כאמור, עלו חברי האגודה לא"י והתיישבו במבנה קיים על הקרקע (הח'אן, מבנה שהיה לימים למוזיאון לתולדות חדרה). מחלת הקדחת שהכתה במתיישבים בשל יתושי האנופלס בביצה, הביאה למותם של חלק ניכר מן המתיישבים ואף הכריעה משפחות שלמות. בשל כך ובשל קשיי הקיום במקום עזבו המתיישבים אתר לזמן מסוים ומששבו נאלצו להתמודד עם פולשים צ'רקסים לאדמותיהם.
בשנים לאחר מכן, בעזרת סיוע כספי של הברון רוטשילד, הצליחו מייסדי חדרה לחפור תעלות ומעברי ניקוז אשר הביאו ליישוב הביצות. נסיון קודם לייבוש הקרקע, שלא צלח, הביא לנטיעת יער איקליפטוסים במערב היישוב, כיום יער האיקליפטוסים הגדול ביותר בישראל. ייבוש הביצות העלה את חדרה על דרך המלך: פיתוח היישוב הואץ ואיכרי המושבה התפרנסו במידה רבה של הצלחה מעיבוד קרקעות חקלאיות בסביבת היישוב. ענפי החקלאות הנפוצים באותה עת היו: פרדסי הדרים, כרמי שקדים וזיתים וגידולי שדה שונים.
מעמדה של חדרה כיישוב המוביל בצפון השרון נשמר גם בזמן שלטון המנדט הבריטי. לאחר הקמת המדינה השתנה אופייה של חדרה באופן דרמטי עם קליטתן של אלפי משפחות עולים חדשים ממדינות שונות. ממושבת איכרים חקלאית מבוססת הפכה חדרה לישוב עירוני אשר מרבית תושביו משתייכים למעמדות הנמוכים מבחינת הכנסתם. ב-1952 הוכרזה חדרה כעיר. קליטת משפחות עולים הייתה הגורם המרכזי לגדילה המואצת במספר תושבי העיר גם בעשורים לאחר מכן, הן בגל העלייה מברית המועצות בשנות ה-70, בגל העלייה ממדינות חבר העמים בשנות ה-90 ובמצעי העלייה מאתיופיה.
נכון ל2013 חדרה היא עדיין אחת הערים הגדולות ביותר בישראל מבחינת היקף שטחן, תחום שיפוט העיר משתרע על פני כ-50,000 דונמים וכולל עתודת קרקעות פנויות רחבת היקף. חלק לא מבוטלת מאותה עתודת קרקעות מוגדר כקרקע חקלאית.
